"ש.ב" ו "ע.ב" הם לא סוכני מוסד רעים!

שיעורי בית – איך עושים זאת נכונה?

הורים יקרים ומתרגשים שלום וברכה. לא משנה כמה פעמים כבר "עליתם" לכיתה א', עם בכור ילדיכם או עם הצעיר שבניהם, בכל פעם מחדש ההתרגשות בשיאה, ובצדק!

12 שנים באותה מערכת, באותו מנגנון, עם אותה צורת חשיבה, אותן דרישות, אותם גבולות, אותו סולם הערכה, אותם ערכים ואותה תרבות למידה. וגם שיעורי הבית מלווים אותנו לאורך כל הדרך, ולהכנתם תפקיד חשוב מאוד בחיי התלמיד: חזרה על החומר הנלמד בכיתה והפנמתו, התמודדות עצמאית עם נושא חדש, יצירתיות והבעה אישית, העמקה, היכולת לטעות (!) ולתקן ועוד.

אחת השאלות הנפוצות ביותר בהקשר זה מהורים חדשים או ותיקים (במיוחד כאלה שמרגישים שטעו בגישתם לילדים הגדולים יותר) היא – מהו תפקידנו, כהורים, בנוגע לשיעורי הבית של ילדנו?

דיאלוג עם שיעורי הבית

היו אך אל תהיו – זו המטלה הכי גדולה שלכם ההורים בהקשר זה! אני נתקלת רבות בתופעה של הורים היושבים (פיזית) עם ילדיהם להכין את שעורי הבית. החל מהוצאת המחברת והקלמר מהתיק ועד לתיווך מלא בשעורי הבית וזוהי ט-ע-ו-ת!!!מדובר בהרגל שיהיה קשה מאוד להיפטר ממנו. המסר המרכזי בהתנהגות זו הוא: אתה לא יכול לבד, אני לא סומך עלייך, אתה לא מספיק טוב. יש בו מן הפגיעה בעצמאותו של הילד.

מה אנו משיגים בישיבה צמודה בעת הכנת השיעורים? מחברת מסודרת? תשובות מדויקות? הכנה מלאה של השיעורים? כל אלה חסרי משמעות, וערכם בטל בששים לצד הנזק הרגשי והפגיעה בערך העצמי ובתחושת המסוגלות של הילד.

אז איך בכל זאת נשארים, מצד אחד, בשליטה ובמעקב אחר שיעורי הבית של הילד, ומעצימים, מצד שני, את תחושת האחריות והעצמאות? בתשובתי אתייחס להורים הנמצאים עם הילדים בבית בעת הכנת השיעורים, וכן להורים שילדיהם בצהרון או בהשגחת שמרטף או סבא וסבתא וכדומה.

ראשית, באשר למועד הכנת שיעורי הבית. מועד ההכנה חשוב ביותר! כשהילד חוזר מבית הספר כדאי לאפשר לו לנוח, לשחק מעט, לאכול ארוחת צהריים. הפסקה של שעה עד שעה וחצי מהרגע שהילד חזר מבית הספר היא הפוגה מיטבית, המשיגה את רמת הריכוז הנדרשת להכנה יעילה ומוצלחת של שיעורי הבית. הפסקה ארוכה יותר אינה מומלצת, ובמיוחד לו דחיית ההכנה לשעות הערב. בשל כמות הגירויים ותדירותם בשעות אחר הצהריים, הילד צפוי להרגיש שהוא "מקריב" ומפסיד, ושיעורי הבית הופכים לעונש של ממש.

שנית, הסביבה הלימודית בעת הכנת שיעורי הבית צריכה להיות מזמינה ומאפשרת. על הטלוויזיה (או כל מסך אחר) להיות כבויה, התאורה צריכה להיות מספקת, ותמיד מומלץ לשבת על כיסא מול שולחן. כדי ליצור סביבה לימודית כזאת, חשוב גם ללמד את הילד "לנהל" את שיעורי הבית, כלומר, לפני התחלת השיעורים באחריותו לארגן את כל הספרים והמחברות הנחוצים, ולוודא שהוא יודע מה המטלות בכל מקצוע. כדי שהמשימה תהיה יעילה, הקפידו גם על הימנעות מ"טיולים" בבית במהלכה, וצרו שעת עבודה איכותית ונטולת הפרעות, הסחות, תנועה וחשיפה לגירויים מזדמנים.

בבית או בצהרון?

אתם נמצאים עם ילדיכם בבית בעת הכנת השיעורים?
ספקו לילד מרחב עבודה עצמאי. אל תנכחו פיזית בחדר או במקום הישיבה של הילד בעת הכנת השיעורים ולכל אורכה, והעבירו לילד מסר ברור: שיעורי הבית הם בשבילך ולמענך, ואני כאן, במרחק מה, לכל שאלה שתהיה לך. כך מתנהל הילד באופן עצמאי, ואתם נמצאים ברקע לעזרה ולתמיכה בעת הצורך.

סביר להניח שתיתקלו בתחילת הדרך בתופעה שבה הילד קורא לכם לעזרה ולתיווך בכל שאלה ושאלה. במקרה זה אל תשיבו ישירות על שיעורי הבית, אלא התעקשו להבין מה השאלה שלו. כלומר, לא מה השאלה בשיעורי הבית, אלא מה אתה לא מבין? בדרך זו אנו "מכריחים" אותו לקרוא את השאלה באמת, כדי להסביר לנו במילים שלו מה הוא לא מבין. במקרים רבים הילדים מבינים, אך מתעצלים מעט, או מעדיפים שאמא או אבא יענו במקומו. דרך דיאלוג זה ילמד הילד שאין טעם להמשיך לקרוא לכם.

ילדיכם רשום לצהרון?
להורים הרושמים את ילדיהם לצהרון מומלץ מאוד לוודא מתי הילדים מכינים את שעורי הבית, והיכן. אחת התלונות המרכזיות מהורים היא שצוות הצהרון מכין לילדים את השיעורים, עונה להם על השאלות, ולא מאפשר להם להפיק את המיטב מתהליך הלמידה העצמאי. כאן תפקידכם להתערב: שאלו, ודאו וחקרו עד שתהיו בטוחים שילדיכם מכינים את שיעורי הבית באופן עצמאי לגמרי, והתערבו כדי לשנות את המצב במידת הצורך.

חשוב גם לערוך בקרה על הכנת השיעורים. לשם כך, פנו לכם זמן קצר (עם החזרה הביתה מהצהרון ומהעבודה), ועברו יחד עם הילדים על השיעורים שהכינו באותו יום. כך אתם מעבירים לילדכם מסר של מעורבות ואכפתיות, ולא שיפוטיות. כאשר אתם נתקלים בשאלה שהתשובה עליה אינה נכונה, נהגו בהתאם למצב באותו רגע נתון. לדוגמה, אם הילד משדר רוויה בכל הנוגע להכנת השיעורים, ונראה כי יש בשיעוריו טעויות רבות, אתם יכולים להעיר את תשומת ליבו לטעויות ולשוחח בקצרה על התשובות הנכונות, אך בשום אופן לא למחוק הכול ולהושיבו ל"סֶשֶן" נוסף של הכנת שיעורי בית. לחלופין, אם אתם מבחינים בשאלה אחת בלבד שלא נענתה, הציעו לו לשבת ולהשלים אותה.

ומה לא לעשות?
לא למחוק את מה שילדכם כתב. זה מעליב! הוא עבד, חשב ויצר, ואנחנו מבטלים הכול במחי יד? אפשר לפתור זאת על ידי בקשת רשות מהילד למחוק דבר מה נקודתי, אולם עדיף שהוא יעשה זאת בעצמו. יתרה מזו, גם אם ילדכם טעה – זה בסדר! זהו חלק מתהליך הלמידה הדידקטי והרגשי.

עולים לכיתה א'?
כדאי לדעת כי אופן מתן שיעורי הבית בכיתה א' מאוד ברור לילדים: הם מקיפים בעיגול את העמודים בספר או בחוברת, המורים כותבים בפורום כיתתי את המטלות, הילדים זוכרים מה עליהם לעשות ועוד. בתקופת המעבר וההסתגלות לכיתה א' תתווכו ותעזרו בתהליך הכנת שיעורי הבית של הילדים מעט יותר מהמפורט למעלה, אך חשוב מאוד להרפות בהדרגה, כך שלאחר החגים יהיה הילד מסוגל לעבוד בצורה עצמאית, למעט הנוכחות ההכרחית שלנו, ההורים, בתיווך מול הפורום הכיתתי ובהתאם לדרישות המורה.

שיעורי הבית הם לא עונש. הם ממלאים תפקיד לימודי ורגשי חשוב למדי בחיי הילדים. נצלו זאת להעצמת הילד ולהעברת מסרים חיובים בכל הנוגע ליכולות שלו, לעצמאותו ולאמון שאתם נותנים בו
.